<h1>מרדכי הלכ' נדה סימן תשל"ו</h1>
<h2>דף סו.</h2>
התקין רבי בשדות, פירוש במקום עמי הארץ ולא היו בקיאין בתיקון וסתות, ראתה יום אחד תשב (שביעי) [ששי] והוא, דחיישינן דלמא בימי נדה היא וצריכה שבעה בין טמאים בין טהורין, [אילו היתה בימי זיבה אינה צריכה לשמור רק יום כנגד יום. שלשה, תשב ז' נקיים, דחיישינן דלמא בתוך י"א יום הוא], [ואילו היתה בודאי בתוך י"א יום שבין נדה לנדה דיה בשימור יום כנגד יום. שלשה תשב ז' נקיים, דחיישינן דלמא בתוך י"א יום היא ואלו וכו'] ואילו היתה ודאי בימי נדה דיה בז' ימים בין טמאים בין טהורים ולא בעינן נקיים.
<h2>דף סז:</h2>
ת"ל לאחר תטהר, אחר אחר לכולן, שלא תהיה טומאה מפסקת ביניהן. רבי שמעון אומר אחר תטהר אחר המעשה תטהר, כלומר אחר טבילה אפילו ביום, דגבי נדה דוקא אמרינן דטבילתה אינה אלא בלילה, דכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה שלמים בעינן, אבל טבילת זבה הויא אפילו בתחלת יום ז' לספירתה. אבל אסור לעשות כן, לטבול ביום, שלא תבא לידי ספק, פירוש שמא יבא בעלה עליה ויהיה בספק כרת, שאם תראה בסוף היום הרי סתרה כל מה שספרה ונמצא שבעל זבה למפרע, או אם עשתה טהרות ביום שביעי נטמאו למפרע. וכן משמע מתוך האלפס דאפילו טבילה אסר רבי שמעון ביום שביעי. אבל אין לפרש דוקא לבעלה אסר רבי שמעון ביום, פירוש לשמש עמה, דא"כ מהו שמא תבא לידי ספק הלא כבר בא אל הספק [בשעת תשמיש שמא תראה, והוה ליה למימר שמא תבא לידי ודאי, היכי שרי רבנן לשמש, הא אמרינן לקמן במתני' [ע"ב ע"א] הרי זה תרבות רעה. מצאתי כן מוגה במ"י והעביר קולמוס על אולי תראה] (אולי תראה).
<h2>דף עב:</h2>
אבל יום אחד עשר לא בעי שימור דאורייתא. ומיהו מדרבנן בעי שימור, הכי מוכח פרק בא סימן [נ"ד ע"א].
